תכלית ניהול אחזקה שרותים וכ"א בע"מ ואח' נ' קרדונשקו

החלטה

1.ביום 3.6.07 דחה בימ"ש השלום את התובענה שהגישה המבקשת נגד המשיבים עקב אי התייצבותה לדיון.

שנה וחצי לאחר מכן (!) פנתה בבקשה לביטול פסה"ד שניתן בהיעדר – ובימ"ש קמא נעתר ביום 5.4.09 לבקשה וזאת בתנאי שתוך 30 ימים תשלם למשיבה הוצאות הבקשה ותפקיד ערובה להבטחת הוצאות בסך 20,000 ₪.

בבקשה נוספת שהגישה נעתר בימ"ש השלום והאריך המועד להפקדת הערובה עד ליום 1.9.09 (הארכה של כארבעה חודשים) – אולם דחה הבקשה להפחתת סכום הערובה.

בקשת רשות ערעור שהגישה על כך המבקשת לבימ"ש זה נדחתה ביום 12.1.10 בין היתר עקב מחדלה באי הפקדת הערובה שנדרשה ממנה באותו ההליך. (הבקשה נדחתה גם לגופן של טענות המבקשת).

ביום 8.3.2010 פנתה לבימ"ש השלום בבקשה חוזרת "לביטול דחיית התובענה בהתאם לתקנה 519 (ב)" ובה ביקשה כי תינתן לה ארכה נוספת של 7 ימים להפקדת הערובה ולתשלום ההוצאות.

בימ"ש קמא דחה את הבקשה.

על החלטה זו עותרת עתה המבקשת לרשות ערעור.

2.לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבים – ובתיק ביהמ"ש קמא – איני מוצא מקום להיעתר לבקשה.

ראשית – שלא כנטען על ידי המבקשת בפני בימ"ש קמא, אין עניננו כלל בהליכים עפ"י תקנה 519 לתסד"א.

ביהמ"ש קמא דחה את תביעת המבקשת לאחר שזו לא התייצבה לדיון שנקבע לכך.

לימים – נעתר לבקשתה לביטול פסה"ד, שניתן בהעדר התייצבות, תוך התניית הביטול בהפקדת ערובה – וזאת בגדרי סמכותו לענין זה עפ"י תקנה 201 לתסד"א.

על כן הפניות המבקשת לפסיקה בענין יישום הוראות תקנה 519 – אינן כלל ממין הענין.

שנית, החלטת בימ"ש השלום (מיום 5.4.09) ולפיה הותנה ביטול פסה"ד שניתן בהעדר בהפקדת ההוצאות (בתחילה תוך 30 יום ואח"כ עד ל- 1.9.09) נתאשרה בהחלטת בימ"ש זה מיום 12.1.10 שבה נדחתה בקשת רשות הערעור על אותה ההחלטה.

בנסיבות אלה צדק בימ"ש קמא בקביעתו כי השגה נוספת לא תיעשה אלא בנסיון להליך ערעורי (שלישי) על החלטת ביהמ"ש המחוזי.

עם זאת – ניתן היה לבחון בקשת המבקשת כבקשה להארכת מועדים – המצויה בסמכות הערכאה הדיונית.

דא עקא – גם בענין זה צדק בימ"ש קמא בקביעתו כי המבקשת לא הניחה טעם של ממש המצדיק דחיית המועד להפקדת הערובה לתקופה של כ- 18 חודשים (!) מהמועד שנקבע לכך מלכתחילה (30 יום מ- 5.4.09) ושל כ- 12 חודשים מהמועד שהוארך (1.9.09).

זאת ועוד – התנהלותה השיטתית של המבקשת באי מילוי הוראות ביהמ"ש לענין הפקדת ערבויות באה כאמור לידי ביטוי גם באי הפקדתה את הערובה שנדרשה להפקדה בהליכי בקשת רשות הערעור הקודמת שהגישה.

3.אכן, סיום הליכי תובענה בשל מחדל פרוצדוראלי של בעל דין הינה תוצאה שאין לשוש אליה.

ברם – בענין המבקשת דנן ופרשת מעשיה ומחדליה הדיוניים במהלך שנה ויותר עולה המחדל הפרוצדוראלי לכלל מכשלה של ממש ביכולת ניהול הדין והמשפט.